החלטה בתיק בש"פ 8806/13

1.             לפניי ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר ניתנה על-ידי כב' הנשיא ד' חשין, במ"ת 14887-07-13, מיום 26.12.2013, בגדרה הורה בית-המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.             ביום 8.7.2013, הוגש נגד המשיב, ונגד שני נאשמים נוספים (להלן: הנאשם 1; ו-הנאשם 3; וכולם יחדיו - הנאשמים) כתב אישום, במסגרתו ייוחסו לו עבירות כמפורט להלן: ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה בצוותא, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); פציעת אדם שלא כדין, על-ידי שניים או יותר, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 382(א)(2) לחוק העונשין; איומים בצוותא, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה בצוותא, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; ונהיגה פוחזת ברכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

           מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 22.6.2013, בשעה 23:10 לערך, בשכונת גילה בירושלים, הבחינו הנאשמים שנמצאו ברכב מסוג שברולט (להלן: הרכב) ב-א' (להלן: המתלונן), בעודו הולך אל עבר קיוסק שכונתי. מיד לאחר מכן, נעצר הרכב בסמוך למתלונן, וממנו יצא המשיב, כשהוא מחזיק סכין בידיו, ומאיים פעמיים, לדקור את המתלונן, שמצידו נכנס לקיוסק.

           לאחר זמן קצר, פנה בעל הקיוסק אל המתלונן והזהירו, כי הנאשמים מגיעים כדי להכותו, בעקבות כך נמלט הלה מן המקום. בהמשך, יצאו מן הרכב המשיב והנאשם 3, והחלו דולקים אחר המתלונן, כאשר תוך כדי ריצה, אחד מהם צועק לעברו של המתלונן "תעצור אני אדקור אותך..." ואגב כך גם קילל אותו; במקביל, ביצע נהג הרכב, הנאשם 1, מרדף רכוב בעקבות המתלונן, כשהוא נוהג "במהירות ובחוסר זהירות במטרה לפגוע [בו]". במהלך נסיעה זו, היה קרוב הנאשם 1 לדרוס את המתלונן, מספר פעמים.

           לאחר זאת, הגיע המתלונן לקרבת ביתו, וביקש את עזרת בני משפחתו. בין הנחלצים לסייע למתלונן, היו בני דודיו, מ', ר', וע', אשר הפצירו בנאשמים להניח למתלונן, אך הללו לא שעו לבקשותיהם והחלו תוקפים אותם. אחד הנאשמים הכה באגרופו את המתלונן בפניו; המשיב ניסה להכות את מ' בעזרת קרש עץ, אך זה הצליח לחמוק ממנו. לאחר מכן, הכה המשיב את מ' בידו ובחזהו. הנאשמים 1 ו-3 החלו להכות את ר', כאשר הנאשם 1 הכה אותו באמצעות "אלה טלסקופית עשויה ברזל" שהייתה ברשותו; בהמשך, הכה הנאשם 1, בעזרת אותה אלה את מ' בידו ובצלעותיו. בשלב מסוים, שלף המשיב מן הרכב סכין "באורך של כ-30 ס"מ" וניסה לתקוף באמצעותה את ע'. ר', אשר התגונן מפניו, אחז בסכין ונפצע בידו. במהלך האירוע, וכפי שנטען בכתב האישום, השמיעו הנאשמים קריאות גנאי גזעניות כלפי המותקפים ואיימו על המתלונן ועל בני משפחתו, תוך שהם מעודדים זה את זה, להמשיך במעשה התקיפה. בתום מעשי האלימות, נכנסו הנאשמים אל הרכב ונסעו בו "בחוסר זהירות" בקרבת ביתו של המתלונן, תוך סיכון קהל האנשים שנכח במקום.

           כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למ' חבלות בצלעות, ולר' הופיעה נפיחות בראשו, והוא נחתך בידו. פציעותיהם של השניים דרשו טיפול רפואי.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצרם של הנאשמים, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען, כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת העבירות אשר יוחסו לנאשמים, ובכלל זה; הודעות המתלוננים, ומסדר זיהוי שנערך לגבי חלק מהנאשמים, וביניהם המשיב. עוד טענה העוררת, כי העבירות המיוחסות לנאשמים, מקימות נגדם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וכי מעשיהם מעוררים חשש סביר, כי הנאשמים יוסיפו לסכן חיי אדם ואת שלום הציבור.

           עוד נטען, בנוגע למשיב, כי עומד נגדו עונש מאסר על תנאי, חב הפעלה בעבירות אלימות, וכי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שעה שהיה עליו ליטול חלק בשירות לטובת הציבור (של"צ), בעקבות הרשעתו הקודמת.

החלטתו של בית משפט קמא

3.             בהחלטתו מיום 14.7.2013, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב, המורכבת, בעיקרה, ממסדר זיהוי תמונות שנערך לו, במהלכו זיהו את פניו, המתלונן ו-מ'; מהפציעות שתועדו על ראשו בעת מעצרו; מהודעתו של המתלונן; ומסרטי מצלמות האבטחה של הקיוסק, בהן הוא נראה "נכנס ויוצא לסירוגין" מהקיוסק.

           בנוסף, עולה ממזכר תשאולו במשטרה של נחמן, אחיו של המשיב ובנו של הנאשם 1, כי הנאשמים שהו יחדיו ביום האירוע ואף השתמשו ברכבו של נחמן, אשר זוהה כרכב אשר שימש באירוע התקיפה.

           אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב, קבע בית המשפט המחוזי, כי זו מוסקת הן מנסיבות האירוע, בהן דובר בתקיפה אלימה ואכזרית, שלכאורה בוצעה על רקע גזעני, ואשר נעשה במהלכה שימוש בנשק קר; והן מעברו הפלילי של המשיב הכולל, בין היתר, הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לרבות שימוש בנשק קר. עוד צוין, כי לחובת המשיב תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי, שהינו חב הפעלה, ובנוסף, ראה בית משפט קמא את המשיב כמי שהיה "הרוח החיה והדמות הדומיננטית בכל שלבי האירוע".

           נקבע, אפוא, כי מסוכנותו של המשיב הינה גבוהה, וכי היא מקימה נגדו עילת מעצר. לפיכך, ובשים לב לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית, התמלאו התנאים למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו.

           בהמשך לאמור לעיל, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, וקבע כי הוא ישהה במעצר עד להחלטה אחרת.

4.             בית המשפט המחוזי ציין, כי תסקיר המעצר שהוגש לו אינו חיובי, ועולה ממנו כי אין בכוחה של חלופת המעצר שנבחנה, כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב. ועוד נקבע, כי המשיב לא ניחן בחוסן הנפשי הדרוש להשתלב בהצלחה בקהילה שיקומית, כפי שהוצע על-ידו. צוין בנוסף, כי בבדיקותיו של המשיב לא נמצאו שרידי סם, דבר שאינו מתיישב עם טענת התמכרות לסמים. בית משפט קמא הוסיף עוד, כי הלכה פסוקה היא כי, ככלל, לא יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן. עם זאת, וחרף "המסקנה המתבקשת" בדבר הארכת מעצרו של המשיב, ניאות בית משפט קמא לשקול את התכנותה של חלופת מעצר נוספת, אשר הוצעה במסגרת הדיון, ולשם כך הורה על עריכת תסקיר מעצר משלים, בעניינו של המשיב.

5.             לאחר עיון בתסקיר המשלים, הורה בית משפט קמא, ביום 12.9.2013, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, וזאת בהסכמת בא כוחו. בצד זאת, החליט בית משפט קמא כי המשיב והמפקח המוצע מטעמו, מר אלעזר פויכטנברג (להלן: אלעזר), יגישו תוכנית שיקומית מגובשת לשיקומו של המשיב במסגרת הקהילה הטיפולית "רטורנו" (להלן: קהילת רטורנו), אשר תומצא לעיונו של שירות המבחן. עוד נקבע, כי לאחר זאת, יחליט שירות המבחן אם לאפשר למשיב לצאת לראיון אבחון, בליוויו של אלעזר, בקהילת הטיפולית רטורנו.

6.             בהחלטתו מיום 16.10.2013, אישר בית משפט קמא למשיב, בהתאם להמלצת שירות המבחן, לצאת לראיון בקהילת רטורנו. כמו-כן, הורה בית משפט קמא לערוך תסקיר משלים נוסף שיתמקד באפשרות לשילובו של המשיב במוסד זה.